סימפטומים בגוף וסימפטומים בנפש

תחילת חודש מאי, השמש באמצע השמים, פריחה של אביב ושום דבר לא מרמז על מה שעומד להתרחש. בשעה 11:00 מתרסק מטוס בכנרת. הטייס והנווט נהרגים. הנווט הוא אחי. זה הרגע בו השתנו החיים שלי ושל משפחתי לתמיד. עברנו לחיות במבנה חסר. ההלם, הכאב וההתמודדות עם זה שהעולם ממשיך כהרגלו היו בלתי נסבלים. לא האמנתי שיום אחד אוכל לשוב ולחייך. היגון היה עמוק והורגש בכל איבר בגוף. הייתי צריכה שוב ללמוד איך להתנהל כאן בעולם. עברו מאז הרבה שנים, שבהם חווינו קשיים אבל גם שמחות. כן- החיים חזקים. זו לא רק קלישאה. לאט לאט למדתי להסכים ליהנות, השלתי את תחושת ה"בגידה" בכך שאני ממשיכה והבנתי שהוא איתי גם כשלכאורה "אני משחררת אותו". יש הרבה מה לכתוב על תהליך האבל, על משמעותה של סביבה תומכת, על מקום האחים בתוך השכול המשפחתי, על הזמן העובר, אבל כאן אתמקד ביכולת שלנו לבחור גם במצבי קיצון של אובדן טראגי. הבחירות הראשונות הן אינטואיטיביות - כל הערכים ומה שלמדנו עד לרגע האסון מתנקזים לרגע הזה ומשם אנחנו פועלים. עם הזמן זה הופך להיות במודע, זה הופך להיות דרך חיים- למדתי שבכל סיטואציה יש לי את הבחירה איך להגיב אליה. אין לי יכולת לשלוט על האירועים אלא רק על התגובות שלי אליהם. זה לא קרה בין רגע- זה תהליך ארוך של עיבוד והפנמה. כיום אני יודעת שבחרתי לשים את הפוקוס על מה שיש לי, בתוך המבנה החסר למדתי שלצד החסר יש גם מבנה וזה העוגן שלי. אני בהכרת תודה על המשפחה המורחבת ועל המשפחה שהקמתי. למדתי להתבונן במה שיש ולהבין ששום דבר אינו מובן מאליו!! בניתי חיים מלאי ערך. הקמתי עסק עצמאי מתוך תשוקה למה שאני עושה והבנה שמה שיש לי זה את היום ולכן אין טעם לדחות את העשייה. אני בוחרת במשמעות, בראיית האחר, בלמידה וצמיחה ומשתדלת להעביר את זה הלאה. הגעגוע לאחי לעולם לא נעלם, תחושת ההחמצה וה"מה היה אילו" קיימת אך לצד זה יש את הדברים הטובים שעוזרים לבלוע את הגלולה המרה.  כבר שנים רבות אני מעבירה את ההרצאה מבנה חסר שעוסקת במשמעות הבחירות בעקבות משברים, דרך הסיפור האישי שלי כאחות שכולה, ומרגישה זכות להיות מגדלור עבור מי שעדיין נמצאים באפלה. להזמנת ההרצאה מבנה חסר