תשעה באב ניסיון  כמה מילים על תשעה באב. מעבר לחורבן ההיסטורי, אפשר לקחת מתשעה באב מסרים שרלוונטיים לכל אחד ואחת מאיתנו. תשעה באב יכול להיות הזמנה להתבונן על ה"חורבנות" שבחיינו - על המקומות שבהם אנחנו מרגישים חוסר, ריחוק, בדידות, עלבון, כעס, שנאה... חז"ל לימדו אותנו שהבית השני נחרב בגלל שנאת חינם. המסר הזה הוא בתוקף גם עבורינו: כשאנחנו ב"שנאת חינם" כלפי עצמנו, כלפי אחרים, או כלפי המציאות, אנחנו מחריבים משהו פנימי בתוכנו, אנחנו מתרחקים מתודעת השפע ובכך מהאיזון הפנימי וחווים כאב ותסכול. תשעה באב הוא עוד הזדמנות לחשבון נפש פנימי- זמן להתבונן (בכנות) על המקומות שבהם אנחנו לא רואים את הטוב, "רבים עם המציאות" או לא אוהבים את עצמנו מספיק. זו הזדמנות לזהות את "שנאת החינם" שבתוכנו. אז איך משנים? הקבלה מלמדת אותנו ש התיקון של שנאת חינם הוא אהבת חינם . לאהוב את מה שיש, לקבל את מי שאני ואת אלו שסביבי (גם אם הם שונים ממני וחושבים אחרת), להגדיל את האהבה, ועל ידי כך להגדיל את ההרמוניה ואת את השקט הפנימי. לבחור בבנייה, ביכולת לאהוב, לקבל וליצור משהו חדש. זה יכול להישמע קלישאה אבל זאת בסוף העבודה האמיתית והחשובה שלנו כלפינו וכלפי הזולת. בואו ננסה להתבונן פנימה, לבחור בחמלה ובאהבה – קודם כל כלפי עצמינו ומשם לסביבה. זו הדרך לצמוח מתוך הכאב.

תחילת חודש מאי, השמש באמצע השמים, פריחה של אביב ושום דבר לא מרמז על מה שעומד להתרחש. בשעה 11:00 מתרסק מטוס בכנרת. הטייס והנווט נהרגים. הנווט הוא אחי. זה הרגע בו השתנו החיים שלי ושל משפחתי לתמיד. עברנו לחיות במבנה חסר. ההלם, הכאב וההתמודדות עם זה שהעולם ממשיך כהרגלו היו בלתי נסבלים. לא האמנתי שיום אחד אוכל לשוב ולחייך. היגון היה עמוק והורגש בכל איבר בגוף. הייתי צריכה שוב ללמוד איך להתנהל כאן בעולם. עברו מאז הרבה שנים, שבהם חווינו קשיים אבל גם שמחות. כן- החיים חזקים. זו לא רק קלישאה. לאט לאט למדתי להסכים ליהנות, השלתי את תחושת ה"בגידה" בכך שאני ממשיכה והבנתי שהוא איתי גם כשלכאורה "אני משחררת אותו". יש הרבה מה לכתוב על תהליך האבל, על משמעותה של סביבה תומכת, על מקום האחים בתוך השכול המשפחתי, על הזמן העובר, אבל כאן אתמקד ביכולת שלנו לבחור גם במצבי קיצון של אובדן טראגי. הבחירות הראשונות הן אינטואיטיביות - כל הערכים ומה שלמדנו עד לרגע האסון מתנקזים לרגע הזה ומשם אנחנו פועלים. עם הזמן זה הופך להיות במודע, זה הופך להיות דרך חיים- למדתי שבכל סיטואציה יש לי את הבחירה איך להגיב אליה. אין לי יכולת לשלוט על האירועים אלא רק על התגובות שלי אליהם. זה לא קרה בין רגע- זה תהליך ארוך של עיבוד והפנמה. כיום אני יודעת שבחרתי לשים את הפוקוס על מה שיש לי, בתוך המבנה החסר למדתי שלצד החסר יש גם מבנה וזה העוגן שלי. אני בהכרת תודה על המשפחה המורחבת ועל המשפחה שהקמתי. למדתי להתבונן במה שיש ולהבין ששום דבר אינו מובן מאליו!! בניתי חיים מלאי ערך. הקמתי עסק עצמאי מתוך תשוקה למה שאני עושה והבנה שמה שיש לי זה את היום ולכן אין טעם לדחות את העשייה. אני בוחרת במשמעות, בראיית האחר, בלמידה וצמיחה ומשתדלת להעביר את זה הלאה. הגעגוע לאחי לעולם לא נעלם, תחושת ההחמצה וה"מה היה אילו" קיימת אך לצד זה יש את הדברים הטובים שעוזרים לבלוע את הגלולה המרה.  כבר שנים רבות אני מעבירה את ההרצאה מבנה חסר שעוסקת במשמעות הבחירות בעקבות משברים, דרך הסיפור האישי שלי כאחות שכולה, ומרגישה זכות להיות מגדלור עבור מי שעדיין נמצאים באפלה. להזמנת ההרצאה מבנה חסר

עין הבדולח היא דרך חיים המבוססת על חכמת הקבלה ועוסקת בפנימיות של האדם באמצעות הבנת אירועי החיים ומערכות היחסים איתם אנחנו מתמודדים.